Monday, bloody monday

יום שני היום,
האמת שאין יום שלא הקדשתי המון מחשבה למה שאני אלבש.
לפעמים אני חושבת -- איך זה שכשאני שמה ג'ינס שאני אוהבת, פתאום הכול מסתדר.

זה כמו לראות את החבר אחרי הרבה זמן שהוא היה באבט"ש (אבטחת ישובים, משהו צבאי לאללה ;] ), המשימה הצבאית הזאת שהרחיקה אותו ממני, וגורמת לי להרגיש שאיך זה שדווקא ביום האהבה לוקחים אותו לשבוע והגעגועים הורגים ואני רואה בטלויזיה ג'יי לנו לבד ורוצה שהוא יהיה איתי כדי שאני אשתף אותו בכל האנשים שמתראיינים שם (הבן אדם מכיר רק מפורסמים ממכבי ת"א),

איך זה מתקשר לג'ינס?

כמו חבר חדש - שתמיד כל כך כיף, קשר התחלתי (חודש ו-9 יום, כן! זה מתחזק גבירותיי ורבותיי), ההרגשה הזאת שהוא מתאים לגמריי לתקופה הזאת שאני נמצאת בה, שאני צריכה יציבות ונורמאליות והבנה, בדיוק שאני עומדת להשתחרר מהצבא ולהיכנס לעולם האמיתי.
הוא מושלם, הוא תמיד שם,
וכשאני איתו הכול נהיה הגיוני.

אבל אז עוברת תקופה.
והג'ינס שנלבש כמה פעמים כבר לא נראה זוהר כל כך,
וכבר החולצות החדשות זועקות למשהו אחר,
ויש בגד חדש שלוקח את הפוקוס.

אךך, השיטחיות :]

לא באמת.
אני אוהבת את הבחור, ואם יגידו לי -- או שיהיה לך את הבחור הזה או שתקבלי תיק של שאנל מדגם - Chanel Jumbo Classic Flap (שעולה באייביי $1,799.99, לא כולל דמי משלוח). אני אחשוב על זה כמה זמן, אבל בטוח שבסוף אני אבחר בבחור (האאמ...).

Anna K.